AvnerTsari-2

אבנר צרי

28/04/1994 - 10/07/1949

אבנר נולד בקיבוץ דברת. בן לחנה ויוסף צ‘רנינסקי. ילד  "סנדביץ‘" לאחים גידי ונירה.

 

כילד, המסגרות הרגילות לא התאימו לו. אפיין אותו שובבות רצינית , אך תמיד בחיוך, תמימות ורוח  טובה מאידך, ומצד שני – אחריות עד הסוף לארגון, סדר, ציוד וסביבה אסתטית. בלימודים היה יותר "שר החוץ" , אך כבר בכתה ט‘ היה אחראי וניהל את האסם.

 

"ילדות, גיל הנעורים, צבא,  חבר במבוא חמה, משפחה... פסיפס של זיכרונות ובכולם- אבנר כל כך שובב, כל כך חרוץ, כל כך מסור... כל כך ידיד." (דודו אשבל כתב)

 

"איש של ניגודים – מדבר מעט, סגירות שמאפיינת אנשי עמל כפיים, ויחד עם זאת – היה נפתח בפתאומיות ומספר על עצמו, רגשותיו והתלבטויותיו. אבנר - ארוך , רזה, מוקף במשפחה חמה ואוהבת. (לאיתה כתבה).

 

אבנר ואני הכרנו בטיול שנתי בכתה י‘ וכבר אז הכריז כי מצא את אשתו (והוא היה חביב הבנות בזמנו). חשבנו לצאת לשנת שירות בשדה בוקר, אך מלחמת ששת הימים שינתה את דעתנו והתגייסנו – הוא לצנחנים ואני לחיל אויר.

 

המסגרת הצבאית הייתה קשה לו וכך הגיע למבוא חמה כשהייתה עוד למטה באל חמה . מבוא חמה היוותה עבורנו מקום טוב להתחיל בה את חיינו המשותפים וליצור משהו אחר- לא דברת ולא אפיקים.

 

אבנר הרגיש כי הגיע למקום מבטחים – לביתו !  וכך התייחס – ידו בכל ויד כל בו !

 

מבניית מדרכות מאבני בזלת, תיקון דברים שהתקלקלו, חורשה לא גזומה ועד טיפול וטיפוח בית הקברות. כי פשוט לא יכול היה לראות הזנחה. ומאז אבנר טורח ועושה – פלחה, מוסך, מסגריה, בנין, סידור רכב וריכוז קניות עד השעות הקטנות, וכמו גמד- ביצע את הבקשות בדרך הייחודית שלו ובהיחבא.  עשה בשביל האחרים , אך עשה גם לביתו. לא בשעות הרגילות חלילה, אבל היה שם כשצריך כאבא וכבעל מסור ואוהב לתמי וכבן נאמן להוריו.

 

מתוך  ילדותו הבין כה טוב את הנוער במבוא חמה- "ילדי המאפיה".  הוא שימש להם דמות של – גבר, חבר, בן אדם שאפשר לסמוך עליו, ולפעמים גם כאבא.  אחד שהם אהבו !   בין אלה שמעצבים ונותנים את היופי והאופי של הקיבוץ  (כך כתבו בחוברת לזכרו)

 

 

 

חתונה ראשונה בקיבוץ , לידה ראשונה (ענבר) וכולה תוצרת בית !  נולדו  לו 4  בנות -  ענבר , מורן , מירב ורעות.  לפני כל לידה איחלו לו שייוולד בן, אך הוא אמר כי בת תטפל בו כשיהיה זקן. ובאמת הן דאגו ושמרו עליו. הספיק לחתן את ענבר ואף רקד בחינה ובחתונה עצמה . הייתה לו נחת כשנולדה הנכדה הראשונה – ספיר.

 

 

 

מאז שהתגלתה בגופו המחלה – סרטן לוקמיה – הוא לא פחד לבטא את המילה סרטן ואף פרסם זאת  לחברים בכתב , כדי שגם הם לא יפחדו לדבר אתו על כך. השתדלנו לשמור על שגרת החיים שלו – עבודה, ריכוז קניות בחיפה למרות שהתעייף יותר, וכן להנעים את החיים בטיולים בחו"ל ובבילויים בארץ . כמו שאימא שלו – חנה – כתבהgood time.

 

אחרי שנה נאלץ לעבור השתלת מח עצם בבי"ח הדסה בירושלים. תמיכת חברי הקיבוץ הייתה ענקית והקיפה חברים רבים. כולם רצו לעזור ולתרום דם או סתם לבקר. זה היה ביטוי לכל מה שהרגישו וחשו כלפי אבנר. אפילו בפסח הרגשנו כשותפים לחג הנערך בקיבוץ ע"י קיום שיחת טלפון שבוצעה בעת קיום הסדר בקיבוץ. מחווה שחימם את הלב, אך זה כנראה לא הספיק על מנת לגרש  את המחלה והיא ניצחה !

 

אבנר נפטר, נלקח מאתנו והשאיר חלל ופינה של זיכרונות בכל לב של מי שהכירו.

 

 

תמונות: